סל התרופות שאינו מרפא 

מצעד האיוולת
של ועדת סל התרופות וממשלת ישראל "החברתית".


שירית בן- ישראל, מנכ"לית STS, מומחית להעצמה מעשית


למה להציל חיי אישה, שחלתה בסרטן השד, אם ממילא היא נידונה למיתה, עקב אי יכולתה לממן את תרופת ההרצפטין, בעלויות חודשיות, הנעות בין 12,000 - במקרה קל ל- 25,000 - במקרה קשה?

למה ה"שד הנשי" לא מצליח לעורר מהומות כמו ה"שד העדתי"?.

למה לנתח חולים בסרטן מעי הגס, אם ממילא ימותו תוך 6 חודשים, הואיל והתרופה שעשויה להצילם איננה בהישג ידם/ן?

למה לבצע הקרנות, כימותרפיה, בדיקות, סריקות CT ו- MRI בעשרות מיליוני שקלים, אם החולים והחולות ממילא נידונים למיתה, מחמת אי יכולתם/ן לממן תרופות בסך מיליוני שקלים?

למה חולי וחוליות סרטן מעי הגס מפגינים, ואלפי חולות בהווה וחולות בעבר בסרטן השד שותקות?

למה משקיעים בתרופות "מצילות חיים" ונמנעים להשקיע בתרופות "מאריכות חיים" בשעה, שהראשונות, ללא השניות מסתיימות כמעט תמיד במוות.

מתי תצלחנה נשים, להעתיק את יכולת יצירת המלל שלהן, מהמרחב הביתי, האינטימי למרחב הציבורי? מתי תצאנה לרחובות ונזעק חמס?

איפה המרי האזרחי, שניבאו לנו? איפה המרי הנשי?

כמה א- נשים אנונימיים צריכים למות, עד שתתעורר ועדת התרופות מהתרדמת האוטיסטית שלה?

כמה א-נשים שאינם "סלבס" צריכים לגווע מול עיננו, עד שתחליט ממשלת ישראל, המתפארת ב"חברתיות", מימין ומשמאל, להזיז את ישבנה, שכבר היום, נדבק בדבק נצחים לכיסאות המשכן, המוחלפים תדירות?

מהו מרקם היחסים שלנו כאזרחי ואזרחיות המדינה, עם זו המתקראת "מדינה"?, הדדיות? WIN- WIN? או חד צדדיות?.

האם לנצח "נתגאה" ב "מדינה אוכלת יושביה" ובממשלה מכלה אזרחיה?.

איזה מיליונר יקום מחר, ויציע תרומה או קרן חדשה, שתעלה במדרג הרייטינג, על זו של איל העסקים עופר?.

וכמה מהר, נרוץ ונאמר לו וליחצנו, שלכסף שלו יש ריח של יחצנות- מקדמת מכירות- פופוליסטית, ונעדיף לדחותה ולהתמיד במסדר הקורבנות הקדושה שלנו?.

לפני כחודש כתבתי על שופט, שמחק כתב אישום בגין נסיון אונס והמירה בתרומה מרצון, ללא הודאה בפשע, בסך 10,000 ?, מה שאפילו לא מספיק לחודש הרצפטין. באותה רוח, מה דעתכן/ם שנמיר את עונשיהם של שלל "מכובדי" הכנסת, העומדים לדין, של יקירי משטרת ישראל, של מובילי העולם התחתון, כגון האחים פריניאן ורוזנשטיין, בתרומות מרצון לקרן ישראל להארכת חיי חולי וחולות סרטן, שלא מרצונם?. בלי ציניות, פשוט, כי ממילא בסופו של רעש תקשורתי גדול, משחררים אותם, אז לפחות שבינתיים, יצילו חיים. מבטיחה לכם, שהם לא יתנגדו.

ואיפה ארקדי גידמאק כשצריכים אותו?.

ומה קדם למה? עמותות שנתרמות ותורמות מעט, (לתת, לקחת, למען, לתת יותר ועוד), או מדינה שמנצלת ומקרבנת את אזרחיה?.

לי זה לא יקרה, בודאי אומרים חברי וחברות הכנסת. ואם כן, הרי יש לי מערכת ביטוח כסף, זהב ופלטינה, שתכסה הכל. וזה, יותר מכל מסביר את קשר השתיקה של כולם/ן.

ערוץ 10. יום ראשון בבוקר.

אני רתוקה למיטתי בגלל בעיות הגב הוותיקות- מוכרות ולא חביבות, רואה תוכניות, שמעולם לא ידעתי שהן קיימות. שירה כלפיין, צעירה, עצובה, מיוסרת, סגנית עמותת "הקו האחרון" להצלת חולי סרטן המעי הגס, מספרת בסגנון אותנטי, שלא היה עובר שום מבוא לתוכנית ריאליטי, ששלוש שנים היא לוחמת למען הסל. השנה, נמאס לה, והיום, היא לוחמת רק למען התרופות שתצלנה את חולי העמותה שבה היא מכהנת. כל הכבוד. לקח לה רק 3 שנים, להפסיק להיות צדיקה מתחסדת, שהתקשורת אהבה, כל הכבוד שהבינה, שרק למען עמה המצומצם היא קיימת, עם חולי וחולות סרטן המעי הגס. ומי שרוצה להציל חלקים נוספים של העם, שיקום ויילחם. כי במלחמה, כמו במלחמה יש סקטוריאליות, ממש כמו בבחירות. יש את הקול הערבי, הקול היהודי, הקול הרוסי, גם בבחירות וגם במלחמת הסרטן- לקול הנשי אין קיום. הוא לא נשמע, הוא לא נזעק, הוא ממשיך לייבב בחדרי חדרים וכהרגלו, אינו עולה על בריקאדות, אינו "שורף" צמיגים, אינו מאיים.

תקראו לי נאיבית, אבל אני מחכה ליום, בו ייצאו כל האונקולוגים להפגנות, יחד עם המטופלות והמטופלים.

אימא שלי ובעצם גם אבא שלי חינכו אותי, ש"כסף זה לא הכל", הבריאות חשובה יותר, החינוך חשוב יותר. כמובן, שכסף לא קונה בריאות וגם לא חינוך. אבי מת איש עשיר ביותר. אימי חיה. היום, יותר מתמיד, בשעה שהיא נאלצת לשלם מכספו של האיש, שטען, שכסף אינו הכל, 12,000? מידי חודש להרצפטין ואלפי שקלים נוספים לבדיקות, מצילות חיים, שאינן בסל התרופות, היא יודעת, שכסף קונה הכל. אפילו חיים. ואילו הוא היה חי, גם הוא היה יודע זאת. עד מתי?.